חילופי זוגות, סיפור ההשראה

ארוחת הערב התחילה כאילו שמדובר בעוד מפגש חברתי שגרתי בין שני זוגות. הם קיבלו את פנינו בחיבוק חברי, טפיחה על הכתף. מה קורה, אחי?
אנחנו הבאנו יין ועוגת גבינה עם פירורים. המארחים הכינו פסטה וסלט.
השיחה היתה סתמית. כזאת שלא באמת מקשיבים בה ואיש אינו זוכר מה נאמר.

ואז, אחרי שסיימנו את המנה העיקרית, המארח, במבט ישיר, מפשיט, הפנה לאישה שאתי את השאלה: נו, אז אתם בעניין?
מצדי כן, עניתי אני לזוגתי. ההחלטה בידיים שלך.
נו, שוין, היא ענתה ביידעיש, כאילו מדובר באחד מהדברים האלה, שפשוט צריך לעשות ולגמור איתם.
הוא קם אל זוגתי , נגע בשיערה. משם עבר לכתף ואז מתחת לחולצה. בת הזוג שלו ניגשה אלי. עלי.
נותרנו ארבעתנו בחדר, מנווטים את תשומת הלב מאחד לשני. מנצלים את הרשות להציץ. לטעום.
תמהיל של קנאה, תאווה, שחרור ותועפות של אדרנלין.
הדרך הביתה היתה שקטה. מתוחה. האם נשרוד את זה?
אם נצליח לחזור לשגרה, הביחד שלנו יהיה חזק מתמיד. ומה אם לא?
שיט. שכחנו מעוגת הגבינה.