לימון, ליים, מנטה ולואיזה – סיפור הריח

קצוות פרומים בקצה המכנסיים עושים לי את זה בגדול.
קרעים? נפלא! בגדים מגוהצים – לא אצלי, תודה!
אני פשוט לא יכול לסבול שלמות.
ליאונרד כהן כתב על זה כל כך יפה:
Forget your perfect offering.
There is a crack in everything.
That’s how the light gets in.'
שכחו ממנחתכם המושלמת.
יש סדק בכל דבר.
כך האור חודר פנימה.
אני מאוד נהנה מאופנה. לקום כל בוקר ולבחור בגדים, תכשיטים. משקפי שמש. לעשות שילובים וחיבורים. מחכה לזה.
מעבר לאסתטיקה, לבוש הוא בעיני מסר. הצהרה לסביבה. כשאני מתלבש אני מנסה להראות שכולנו שונים. ייחודיים. מיוחדים. לא מושלמים. יפים בזכות חוסר השלמות שלנו.
יצא לי להיות בחוף נודיסטי. זו חוויה אמיצה להיחשף כל אחד כמו שהוא נטו. כשכולם עירומים, השיפוטיות נשארת עם הבגדים על הרצפה. זו חוויה משחררת.
לא חזרתי לשם. אני לא מוותר על בגדים. מה שכן לקחתי מהנודיזם זה את השאיפה להגיע לההוויה של חוסר שיפוטיות. לראות את עצמי ואת אלו שסביבי עירומים ממעמד כלכלי. מנטייה מינית. מדיעה קדומה. לראות את האדם נטו מי שהוא.
אני מנסה לתרגל נודיזם מנטלי – כמה שפחות פאסון. כמה שיותר הכלה. את הבושם רקחתי כך שישדר שיחרור, קבלה.
ועכשיו ששידרתי את זה, נכון שהמכנס שלי הורס? אני עיצבתי אותו.