אני תמיד הייתי חריג כשזה הגיע לבחירות שאני עושה- איך שאני מתלבש, מה שאני קונה וההחלטות שאני מקבל. אבל אם יש מקום אחד, שבו אני מרגיש את כל החושים שלי מתחדדים בשנייה שאני מגיע - זה שוק פשפשים. זה לפעמים מרגיש שיש שם יותר חמצן מכל מקום אחר. אני נוגע, אני מריח, אני מדמיין, אני מרגיש בבית. בוחן פריטים שהרוכלים מציגים על שולחנות קטנים ונמוכים, אני יודע שמסתתרים שם אוצרות. יש פריטים שאפשר לפספס בקלות בגלל שריטה, מכה, שפשוף, אבל אני, אני כבר רואה את כל החדר בנוי מסביבם. סדקים עושים לי את זה וחוסר שלמות מעוררת השראה עבורי. המחשבה על מה כל פריט עבר עד שהגיע לפה ומי לפניי ראה את הייחודיות שלו מדליקה אותי