טבק פפר סידרווד

מול קנבס מתוח, נעמדה האמנית עירומה. מבטה מרוכז, ממוקד, נחושה לבטא את הסערה שמתחוללת בתוכה. זיזים מרצפת העץ העתיקה שורטים את כפות רגליה החשופות והיא מתענגת על הכאב.
הסטודיו היפואי הנודע, שרוי באנדרלמוסיה, בקריסה.
ביד אחת אוחזת האמנית בשפופרת צבע , בשנייה היא מוחצת באגרופה את המגזין עם התמונה שסיבכה אותו איתה.
היא יודעת בברור שטעתה, אך אין בה חרטה. וממילא, אין להשיב את שנעשה.
בלי להתנצל, בלי לייפות, היא מציירת את שקרה, מבליטה את הזוויות. כתב העת המקומט משמש למרוח את הצבע, להשחית את הקנבס, לתאר את המציאות המוכתמת אליה נקלעה.
גרגרי קפה שחור מריר שוקעים באיטיות אל תחתית הספל, מצטברים כמו מועקה.
בדלת נשמעת דפיקה. חתול מנומנם זוקף אוזניים בסקרנות. אולי האהבה חדרה ?

תהליך רקיחת הבושם – האמנית

הבושם מתובלן המתחיל במיסוך של ריח מעושן מהטבק שמייצג את מצב רוחה המטולטל של האמנית. מתווספת לו ספייסיות של הפלפל השחור שמייצג את ההתנהלות שלה. ככל שעובר הזמן, הפלפל מקבל יותר דומיננטיות. בחלוף זמן, מתווסף לבושם גוון עצי מהארז. ריח הארז מסמל את ההשלמה שלה עם כך שאין להשיב את  שנעשה.